«

»

הדפס פוסט זה

נאדיד Utricularia

(Last Updated On: 11/12/2017)

צמח טורף נאדיד Utricularia

צמח הנאדיד הינו צמח טורף ייחודי, ואחד המפותחים ביותר בעולם הצמחים הטורפים. ישנם מגוון מינים רב של צמחי נאדיד, החיים בבתי גידול מגוונים. הצמח גדל בכמעט כל העולם, ובמגוון תנאים – כצמח אפיפיט, כצמח יבשתי וכצמח שקוע במים. חלק מהצמחים אף מדלג בין בתי הגידול, בהתאם לעונתיות. פוסט זה יהיה הראשון מבין מספר פוסטים בנושא הצמח הטורף נאדיד.

  פריחת נאדיד סנדרסוני Utricularia sandersonii

מבוא

הנאדיד זוהה לראשונה בשנת 1753 על ידי חוקר בשם קרולוס לינאוס. בתחילה חשבו שהחרקים שנצפו בשלפוחיות הקטנות נכנסות לשם כחלק ממחזור החיים שלהן, או כבית גידול עבורן. רק בשנת 1876 חוקרת בשם מרי טריט זיהתה כי השלפוחיות הן למעשה מלכודות, ושהחרקים בתוכן הם טרף. גילויה של מרי טריט הובילו לכך שחוקרים אחרים בעלי שם, כמו צ'ארלס דארווין ופרנסיס לוייד, העמיקו את המחקר לגבי צמחים ייחודיים אלו.

בשנת 1989 פירסם פיטר טיילור עבודה בשם The Genus Utricularia: A Taxonomic Monograph. העבודה מיינה מחדש את כל צמחי הנאדיד, ונתנה תיאורים מדוייקים לכל צמח, ואיפשרה את הזיהוי המדוייק של כל צמח נאדיד. בזכות עבודתו הרבה, ידועים היום למעלה מ-200 מיני נאדיד שונים, המחולקים למספר קבוצות, כאשר בקבוצה ייתכן רק מין אחד של נאדיד, או מינים רבים.

מעבר לכך מחלקים את הנאדידים לפי סוגי בתי הגידול שלהם:
נאדיד אפיפיט – גדל כצמח אוויר
נאדיד מיימי שתול או צף
נאדיד יבשתי
ישנן עוד שתי קבוצות של נאדידים שלא נפוצים בקרב מגדלים (נכון ל-2017) – Lithophyes ו- Rheophytes.
במאמרי המשך אפרט יותר על כל סוג בית גידול.

 

מבנה הנאדידצמח נאדיד המים Utricularia australis

לצמח הנאדיד אין שורשים. הוא יוצר רשת גבעולים עדינים, המחוברים בינהם על ידי שלוחות (Stolons). שלוחות אלה לא רק מחברות בין הצמחים, אלא חלקם מפתח איבר דמוי עלה שתפקידו לבצע פוטוסינטזה. איבר זה נקרא Photosynthetic Stolon, אכן אנחנו נקרא לו מעכשיו "עלה". ניתן למצוא מגוון צורון וגדלים לעלים אלו, החל ממספר מילימטרים בודד, ועד למעלה מעשרה סנטימטרים, בין אם עגולים, ובין אם זקופים כמו עשבים.

צמחי הנאדיד היבשתיים נוטים להיות קטנים יותר, בגודל של עד 15 סנטימטרים, ואילו נאדידים מיימיים יכולים להגיע עד לאורך של מספר מטרים.

 

המלכודותמלכודות נאדיד סנדרסוני

ברוב המכריע של צמחי הנאדיד יש מלכודת פעילה הפועלת על וואקום חזק. מלכודת הנאדיד בנויה משלפוחית, השואבת במהירות את הטרף שלה ומים מהסביבה. צורת השלפוחית יכולה להשתנות מעט, אך היא נעה בין שלוש צורות עיקריות – צורת גליל, צורת כליה וצורת אגס. גדול השלפוחית לרוב סביב 1-2 מילימטר, אך ישנן שלפוחיות המגיעות לגודל של חמישה מילימטרים.

בטבע, התפתחות הנאדיד כטורף היתה תלויה לא רק ביכולתו של הטורף ללכוד את הטרף, אלא לא פחות חשוב – בזמינות הטרף בסביבה (Gordon & Pacheco, 2007). ללא זמינות הטרף בסביבת הנאדיד, הוא לא היה מתפתח לכדי צמח טורף. ההשערה היא שהנאדיד הטורף התפתח מתוך יחסי גומלין בין השלפוחיות שלו (לפני שהפכו למלכודות) לבין פלנקטון ומיני יצורים זעירים בשלב הבא הנאידי ניצל שאריות של יצורים שמתו בשלפוחיות בתור חומרי הזנה, ומשם הנאדיד התפתח לטורף עם מלכודות המנצל אותם כטרף.

במצב התחלתי, השלפוחית סגורה על ידי דלת. מסביב לדלת יש ריר השומר שפנים המלכודת תהיה אטומה. המים שבתוך המלכודת נשאבים החוצה, וכתוצאה מהלחץ הנמוך בתוך השלפוחית, דפנות המלכודת מתקמרים כלפי פנים. מחוץ למלכודות ישנן שערות ארוכות, שתפקידן להנחות את הטרף לכיוון דלת המלכודת.

ידוע היום שלנאדיד ישנן שערות חישה זעירות מחוץ לדלת המלכודת, וכאשר טרף נוגע בהן, דלת המלכודת נפתחת, והלחץ הנמוך שבתוך השלפוחית שואבת את הטרף והמים שסביבו פנימה. ידוע שישנם חיישנים נוספים מסביב לדלת היכולים לגרום להפעלת המלכודת, אך עדיין לא ידוע כיצד אלה עובדים והמחקר עליהם נמשך.

מלכודת נאדיד המים Utricularia australisפעולת פתיחת הדלת, שאיבת הטרף והמים, והסגירה מחדש אורכת 1/50 השניה – יותר מהיר מהרף עין. לאחר שהטרף נשאב, בתוך עשרים דקות המים בשלפוחית שוב נשאבים החוצה ומוחלפים במעט מיצי עיכול, הריר מסביב לדלת חוזר, והטרף מתעכל. בסיום תהליך השאיבה, הלחץ בתוך המלכודת יורד, והיא מוכנה בשנית לפעולה, עוד תוך כדי עיכול הטרף הראשון.

ישנם מקרים שבהם הטרף גדול מהמלכודת, לדוגמא במקרי לכידת זחלי יתושים. במקרים אלו, חלק קטן מהטרף נשאב לתוך המלכודת, ואילו חלקו השני נותר מחוץ לדלת, תקוע. בזמן החלק שלכוד בפנים מתעכל, הזחל נאבק, ובכך מפעיל שוב את המלכודת, אשר שואבת עוד קצת מהזחל פנימה. בצורה זו הזחל מתעכל לאיטו, עוד בעודו בחיים, והצמח זוכה לארוחה דשנה לאורך זמן.

למרות שרוב השלפוחיות מכילות וואקום יחסית חזק בתוכן, ישנם מספר קטן ביותר של מיני נאדיד, בהם המלכודות פרימיטיביות יותר. בשלפוחית יש לחץ נמוך, אך לא חזק, וכאשר המלכודת מופעלת הלחץ גורם למשיכה עדינה של הטרף לכיוון החלק האחורי של המלכודת, אך לא פעולת שאיבה חזקה כמו במרבית מיני הנאדיד (Greyes, 2015).

נכון ל-2017, עדיין לא ידוע אם הנאדיד מפריש חומר שמסייע במשיכת טרף לצמח, כפי שניתן למצוא בצמחים טורפים אחרים (לדוגמא – בנבלית או בכדנית).

 

פרחי הנאדידפריחת נאדיד Utricularia calycifida

אם מביטים בצמח הנאדיד ללא פרחיו, ניתן היה לחשוב שמדובר במרבד עשב, או מרבד עלים. פרחי הנאדיד מזכירים סחלבים קטנים, עם פריחה צבעונית וצורה ייחודית. כל המביט בפרחים אלו מבין מייד עד כמה הצמח מיוחד. גודל הפרחים נע מכמה מיליטרים, ועד חמישה סנטימטרים, בהתאם למין.

מבנה הפרח דומה לפרחי החמאית, ולא סתם. שני סוגי הצמחים – הנאדיד והחמאית, מקורם באותה המשפחה (Lentibulariaceae). הפרחים בולטים מעל פני המצע (אדמה או מים), ומושכים חרקים המגיעים להפרייה. לעיתים החרקים יתילו ביציים במצע, וזחליהם יהפכו לטרף לנאדיד.

 

רביה בנאדיד

צמחי הנאדיד מפורסמים בזכות הפרחים המרהיבים שלהם, ואף נקראים "סחלבים זעירים". למרות זאת, מרבית הפרחים לא יפיקו זרעים מהפרייה עצמית. עקב גודל הפרח, פעמים רבות לא נוכל להפיק זרעים כלל בשבי, ללא החרק המתאים להפרייה.

כאשר זרעים מתפתחים, אלו קטנים ביותר, בגודל גרגרי אבק, ומתפזרים בקלות. צמחי נאדיד המפיקים זרעים מהפריה עצמית נוטים להתפשט במהירות והופכים לעשבים שוטים, בדומה לטללית הכף (D. caqpensis). זרעי הנאדיד לא חיים לאורך זמן.

שיטה פשוטה ומהירה להרבות את צמח הנאדיד היא באמצעות ייחורים. צמח הנאדיד מתפשט על ידי שלוחות, ולכן ניתן לקחת "גוש" או חלק מהצמח ולהעביר אותו למיכל חדש, ושם ייתפתחו צמחי נאדיד חדשים. שיטה זו סייעה למיני נאדיד מסויימים להתפשט בעולם.

 

אזורי מחייהמושבה של נאדיד עדין Utricularia gibba

צמחי הנאדיד גדלו בעבר בכמעט כל מקום בעולם, למעט בקטבים ובאיים מבודדים באוקיינוס. גם בישראל צמחו בעבר שני מיני נאדיד (עוד בסעיף שימור הנאדיד). אפילו במדבריות עם גשמים אקראיים ניתן למצוא מיני נאדיד.

 

שימור הנאדיד

לצמחי נאדיד רבים יש סביבת גידול קטנה ומוגבלת. כל שינוי קל לתנאי הגידול יכול להביא להכחדת המין. כבר היום אנו מכירים במספר מינים שהם על סף הכחדה, לדוגמא ביפן, עקב הרחבת אזורי מחייה של בני אדם, וייבוש מקווי מים.

בישראל, בעמק החולה, ניתן היה בעבר למצוא שני מיני נאדיד נפוצים – הנאדיד העדין (U. gibba) ונאדיד המים (U. australis). נכון להיום נאדיד המים נכחד לחלוטין, ואילו הנאדיד העדין מופיע מדי פעם במקווי מים באזור, לאחר שמספר פרטים ממנו שרדו לאורך השנים. היום ישנם מאמצים לשימור הצמח במסגרת אגמון החולה.

מצד שני, ישנם מיני נאדיד שהפכו לצמח פולש, ומאיימים על האיזון באזורים בהם לא היו בעבר. הנאדיד העדין (זה מעמק החולה) הגיע לניו זילנד והתפשט במקווי מים. היום הוא מוגדר שם כצמח פולש, ונעשים מאמצים למיגורו. הסברה היא שחלקים מהצמח הגיעו עם עופות נודדים או עקב רשלנות בני אדם.

 

זיהוי הנאדידפריחת נאדיד המים Utricularia australisפריחת נאדיד עדין Utricularia gibba

הן על פי המקורות, והן על פי נסיוני, מאוד קשה לזהות צמחי נאדיד שונים ולהבדיל בינהם. הדמיון הרב בין מינים שונים (לדוגמא בין נאדיד המים U. australis ל-נאדיד נפוץ U. volgaris) מקשה על הזיהוי הנכון של הצמחים. לא רק זאת אלא לאורך השנים תוויות מוטעות ניתנו לצמחים שנמכרו בשוק המסחרי, מה שהוביל לבלבול רב יותר בקרב המגדלים. בפורומים הרבים המוקדשים לצמח הנאדיד השאלה "עזרה בזיהוי בבקשה" היא נפוצה.

כאשר רכשתם נאדיד, בבקשה קחו את שמו בערבון מוגבל, ולעולם אל תהיו בטוחים שזהו אכן שמו. על מנת להגיע לזיהוי טוב יותר, היעזרו בספרו של פיטר טיילור. לעיתים ההבדלים בין המינים היא בגודל הפרח, או צורת השלפוחית בלבד.

אל תפיצו בקרב מגדלים אחרים צמחי נאדיד, ללא שבדקתם את שמם המדוייק. הפצה שכזאת רק מגבירה את הבעייתיות.

 

מזיקים

נאדיד יבשתי ונאדיד אפיפיט יהיו רגישים לכל המזיקים הרגילים של צמחים טורפים, ובינהם הכנימות.

נאדיד מיימי יהיה רגיש לאצות, אשר עלולות לחנוק אותו. במחקר שבוצע בונצואלה אף נמצא שרק 15-20% מהשלפוחיות של נאדיד עדין ונאדיד U. inflate שנבדקו בטבע לא הכילו אצות (Gordon & Pacheco, 2007). בנוסף, דגים אוכלי צמחים עלולים לפגוע בצמחי נאדיד מיימי.

 

מקורות:

  • D'Amato, P. (2013). The Savage Garden (Revised ed.). New York, New York, USA: Ten Speed Press.
  • Espe, B. (2015, 05). Cultivation of Australian Aquatic Insectivorous Plants. Carnivorous Plant Newsletter – Journal of the International Carnivorous Plant Society, 44-2, pp. 85-89.
  • Gordon, E., & Pacheco, S. (2007, 02 28). Prey composition in the carnivorous plants Utricularia inflata and U. gibba. Retrieved 12 02, 2017, from Organization for Tropical Studies: http://www.ots.ac.cr/rbt/attachments/volumes/vol55-3-4/06-Gordon-Prey.pdf
  • Greyes, N. (2015). Cultivating Carnivorous Plants. San Bernardino, California, USA: Natch Greyes.
  • Lowrie, A. (2013). Carnivorous Plants of Australia Magnum Opus (Vols. 1, 2, 3). (A. S. Robinson, Ed.) Poole, Dorset, England: Redfern Natural History Productions.
  • Meyers-Rice, B. (1994, 03). Focusing on U. gibba–the "U" stands for ubiquitous. Carnivorous Plant Newsletter, 23-1, pp. 19-23.
  • Rice, B. A. (2006). Growing Carnivorous Plamts. Portland, Oregon, USA: Timber Press Inc.
  • Taylor, P. (1989, 11 9). The Genus Utricularia: A Taxonomic Monograph. Kew Bulletin Additional Series XIV: London.
  • The Genus Utricularia: A Taxonomic Monograph. (2017, 12 01). Retrieved from Wikipedia: https://en.wikipedia.org/wiki/The_Genus_Utricularia:_A_Taxonomic_Monograph
  • קטגוריה:ארץ ישראל: נאדידיים. (29 11 2017). אוחזר ב- 29 11 2017, מתוך ויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/קטגוריה:ארץ ישראל: נאדידיים

קישור קבוע למאמר הזה: http://www.ysraz.com/plants/carnivorous-plants/utricularia/utricularia/

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: